עוגן נדל"ן מניב בע"מ נ' המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה בע"מ- חל"צ - פסקדין

החלטה

1.בפניי מונחת בקשה למחיקת כותרת בתיק דנן כך שהתובענה תתברר בסדר דין רגיל.

2.המבקשת טענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר שאינה עונה על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לטענת המבקשת, בכדי שתוכל המשיבה לנהל את תביעתה בסדר דין מקוצר, על סכום התובענה להיות בגין סכום קצוב וכן עליה להציג ראיות בכתב לחוב המבקשת אליה – שני תנאים מצטברים אשר לטענתה אינם מתקיימים במקרה דנן. באשר לתנאי הראשון, המבקשת מניחה בבקשתה פירוט רב באשר לנספחים אשר צרפה המשיבה לכתב תביעתה אשר מצביעים לטענתה באופן חד משמעי על כך שאין מדובר בסכום קצוב כלל וכלל שכן לא ניתן להצביע על כל חוב של המבקשת למשיבה התואם את סכום התביעה, העומד על סך 250,000 ₪. המבקשת טענה שהמשיבה לא הצליחה להראות מהיכן סכום זה נגזר, על סמך מה הוא נתבע וכיצד חישבה המשיבה סכום זה. כל עוד לא ניתן להצביע באופן ברור ונהיר על מקור הסכום וכן לא ניתן לחשבו מתוך סכום אחר אשר הובא במסגרת האסמכתאות המצורפות לכתב התביעה, אין מדובר בסכום קצוב ולכן אינו עונה על התנאי הראשון של תקנה 202(א)(1). באשר לתנאי השני, טענה המבקשת כי אין כל ראיה בכתב על החוב לו טוענת המשיבה. כך לדוגמה הסכם הפשרה המצורף לכתב התביעה לא נחתם על ידי המבקשת, היא אינה צד לו ועל כן המסמך אינו מהווה ראיה בכתב לצורך התביעה. כמשתמע מכך, יש לנהל התביעה בסדר דין רגיל לכל דבר ועניין כמצוות המחוקק.

3.בתגובתה, טוענת המשיבה כי הנתבעת מודה במרבית החוב כלפיה, והיתרה (העומדת על סך של 36,600 ₪) הינה חוב קצוב המגובה על ידי הזמנת רכש אשר אותה הנפיקה המבקשת שהיא המהווה התחייבות בכתב לתשלום החוב בהתאם לתנאי השני לתקנה 202(א)(1). לטענתה, יש לפרש את דרישת הראיה בכתב המצויה בתקנה זו בצמצום, ועל כן להסתפק בראשית ראיה בלבד אשר לטענתה מצויה הן בהסכם הפשרה, הן בהזמנת הרכש וכן בתשלומים אחרים אשר בוצעו ע"י המבקשת. הנתבעת ביקשה ליתן פסק דין בסך של 217,400 ₪ אשר אינו שנוי במחלוקת. ובאשר לסכום שנותר בסך של 32,600 ₪, שלגביו מחלוקת, בין היתר, באשר לפרשנותו של מסמך מיום 9.2.13, שצורף כנספח 12 לכתב התביעה, תינתן למבקשת רשות להתגונן.

4.המבקשת בתשובתה הכחישה קיומו של סכום חוב אשר איננו שנוי במחלוקת וטענה כי בבקשתה הפנתה לדברים שנכתבו ע"י המשיבה בכתב התביעה, אך לא היתה בכך משום הודאה בחוב שהוא כאמור ומודגש בבקשתה, מוכחש מכל וכל.

5.דיון:

תקנה 202 לתקנות מגדירה מהם התנאים המאפשרים לבעל דין לנהל הליך בסדר דין מסוג זה. וזו לשון הסעיף:

"202. ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית, הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;

(3) תביעות לסילוק יד מקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב."

בענייננו, קיימת מחלוקת האם מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א).

כידוע, משהוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בהתאם לתקנה זו והנתבע טוען שאין התביעה מתאימה להתנהל בסדר דין זה, יבחן אותה בית המשפט על פי מתווה המחוקק המחולק לשלושה שלבים: ראשית, עליו לבחון האם מדובר בסכום כסף קצוב. שנית, עליו לבחון את השאלה האם התביעה סמוכה על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בהקשר האחרון, תביעה בסדר דין מקוצר מותנת בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה זו. ראיה בכתב יכולה להיות כל מסמך אשר הינו חתום על ידי הנתבע או אשר נעשה על ידו. עוד יצוין, כי לצורך הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר אין כל צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב – וראשית ראיה מספיקה. הכתב אינו נדרש להוות ראיה מלאה לכל עילת התביעה אלא הוא נדרש לספק ראשית ראיה בלבד לחובו של הנתבע כלפי התובע. בעל דין המתנגד לניהול ההליך על פי סדר דין מקוצר חזקה עליו לשכנע את בית המשפט כי אין התביעה ממלאת אחד מיסודותיה של התקנה ועל כן אין מקום לניהול התביעה בסדר דין זה. (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 395, מהדורה אחד עשר, 2013).

בר"ע 192/84 חברת אבגד בע"מ נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד לח (2) 581 עמדה כב' השופטת מרים בן פורת על התנאי המהותי העומד בבסיס סדר הדין המקוצר, הנגזר מהתקנות:

"2.תנאי-בלעדיו-אין לבירור תביעה בסדר-דין מקוצר הוא, שהתביעה תהא על סכום כסף קצוב: תקנה 269(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963 (להלן - תקנות סדר הדין). משמע, שאם הסכום אינו קצוב, אין, כבר מטעם זה, להביא את התביעה לתחום סדר הדין המקוצר, למשל, כאשר מניחים לפני בית-משפט תביעה שכותרתה 'סדר דין מקוצר", ואילו מתוכן הדברים ברור, שהסכום הנתבע אינו קצוב, יועבר הדיון לפסים של סדר-דין רגיל אף אם לא ביקש הנתבע רשות להתגונן. די, למעשה, שחלק מהתביעה אינו בר- תביעה בסדר-דין מקוצר, כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל: (המ' 609/65[1]."

וכן יפים הדברים שנאמרו בא (ת"א) 39906/06 סגנונות וריהוט אחר בע"מ נ' דלק מנטה קבעונות דרכים בע"מ (פורסם בפדאור, 12.09.2006):

"תקנות 202 ו-203 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי תביעה בסדר דין מקוצר תשען על ראיות בכתב, וכתב התביעה יוכתר בכותרת "סדר דין מקוצר" ויצורפו לו העתקי מסמכים המובאים כראיה. כאשר התביעה איננה יכולה מטעם זה או אחר להתברר בסדר דין מקוצר, רשאי בית המשפט לתקן את הפגם ע"י מחיקת הכותרת האמורה. מחיקה זו נעשית בעת הבירור הבקשה רשות להתגונן ולאחר שבית המשפט החליט שאין להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר. כאשר מגלה בית המשפט בתביעה רכיב כלשהו שאין לתובעו בסדר דין מקוצר, הוא רשאי למחוק אותו מכתב התביעה ולהשאיר את יתרת התביעה כל כנה כתביעה בסדר דין מקוצר. סמכות זו נתונה לו לפי תקנות 91 ו92 לתקנות סדר דין האזרחי."

על אף הדברים שהובאו לעיל, יודגש כי המגיש תביעה בסדר דין מקוצר לא נדרש להביא את מלוא הראיות להוכחת החוב אלא נדרש לצרף לתביעתו ראשית ראיה אשר תניח את דעתו של בית המשפט כי אכן מדובר על סכום קצוב שמקורו בהתחייבות חוזית או אחרת, בינו לבין הנתבע. היה ובית המשפט מצא כי קיימת אף ראשית ראיה בכתב לקיומו של חוב בסכום קצוב בין הצדדים, יתנהל ההליך בהתאם לתקנות בסדר הדין המקוצר.